משנה: חָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּן בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר וּמִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב צוֹמֵר בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פְּנֵי הַבִּיב אֲבָל שׁוֹפֵךְ הוּא עַל הַגַּג וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת׃ שְׁתֵּי דִיַיְטוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה מוּתָּרִין וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה אֲסוּרִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שתי דיוטות. עליות זו כנגד זו וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה המים אם מקצתו בני דיוטא אחת עשו עוקה בחצר לשפוך מימיהן לתוכה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין לשפוך המים לתוכה ואת שלא עשו עוקה אסורין לשפוך להחצר עד שיערבו אלו עם אלו וקמ''ל דאע''ג שלא עירבו ואסור להן לשפוך מים להחצר דדילמא אתי לאפוקי מאני דהבתים להחצר אפ''ה אלו שעשו עוקה מותרין הן לשפוך לתוך העוקה שלהן דליכא למיגזר מידי וה''ה אם עשו אלו ואלו עוקה כל אחת משתיהן שופכין להעוקה שלהן אף על פי שלא עירבו:
החצר והאכסדרה. אם יש אכסדרה בחצר אע''פ שאין בחצר ארבע אמות אלא בצירוף האכסדרה מצטרפין הן וא''צ לעשות עוקה בחצר:
אבל שופך הוא על הגג. או על הצד שחוץ להביב והמים יורדין לביב. ודוקא בימות החמה אבל בימות הגשמים שסתם חצירות מקולקלות הן. והצינורות מקלחין בלאו הכי ואינן מקפידין שיצאו לחוץ שופך ושונה ואינו נמנע:
אפי' גג או חצר מאה אמה. כלומר אפי' בצינור שעושין על הגג שהמים נשפכין לתוכו ומקלחין ויוצאין לחוץ או החצר שהביב בתוכה ארוכה הרבה לא ישפוך להדיא על פי הביב או על פי הצינור מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים:
רבי אלעזר בן יעקב אומר ביב. הוא חריץ שמים שבחצר יורדין לתוכו ומקלחין לרשות הרבים אם הוא קמור ד' אמות בר''ה שופכין לתוכו מים בשבת משום דבד' אמות תיימו מיא ואין יוצאין לר''ה לחוץ מהמקום הקמור:
בין מבפנים. בין שיעשו העוקה מבפנים בחצר בין שיעשו אותה ברשות הרבים בצד החצר שיהו המים נקבצין בתוכה אלא כשהוא עושה מבחוץ צריך הוא לקמור לכסותה שעושה עליה כמין כיפה כדי שלא תתראה ברשות הרבים ואם עושה אותה מבפנים בחצר א''צ לקמור:
מן הנקב מלמטן. כלומר שיהא חלל של העוקה מחזיק סאתים מלבד מקום הנקב שבשפתו שמשם מקלחין המים לרשות הרבים:
אא''כ עשו לה עוקה. גומא אחת שתהא מחזקת סאתיים לפי שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום:
מתני' חצר שהיא פתוחה מד' אמות. שאין בה השיעור של ארבע אמות על ארבע אמות:
אין שופכין לתוכה מים בשבת. לפי שהן יוצאין מיד לרשות הרבים אבל אם יש בה ארבע אמות על ארבע אמות המים נבלעין הן בתוכה ואינן יוצאין לרשות הרבים:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. 55a הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּמִשְׁתַּמְּשׁוֹת דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב. אֲבָל מִשְׁתַּמְּשׁוֹת לַחוּץ מוּתָּר. וְתַנֵּי כֵן. שָׁלֹשׁ כְּצוֹצְרִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתוֹנָה דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית אֲבָל מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָצֵר לַגַּג וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתָּ מַר מִבִּפְנִים. אֲבָל מִחוּץ אָסוּר. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים אָסוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. מְשַׁלְשְׁלִין קְדֵירַת בָּשָׂר מֵעַל גַּבֵּי זִיז שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. אִם הָֽיְתָה חַלּוֹן בֵּינְתַּיִים שֶׂלְאַרְבָּעָה טְפָחִים אָסוּר. שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. פָּתַר לָהּ (בשבויה) בְּשָׁוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה עביד רבי שמואל בר רב יצחק. להך ברייתא. ומשני פתר לה בשוה דמיירי שאותו הזיז הוא שוה להמקום שמוציא ממנו הקדירה של בשר ומשלשל שאינו לא גבוה ממנו ולא נמוך ממנו ולפיכך מותר שאינו נראה כמרשות לרשות וכי קאמינא לפרש בהאי ברייתא דלעיל בשנמוך הזיז ממנו כמשמעות ההיא ברייתא דלעיל:
מתניתא. בריית' דהתוספתא שם בתר ההיא דלעיל וה''ג שם משלשל אדם קדירה של בשר ונותנה ע''ג הזיז שרוחב ד' טפחים היתה חלון באמצע שהוא ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות קתני מיהת משלשל קדירה של בשר ונותנה על גבי הזיז והרי קדירה של בשר מסתמא מן הבית הוא משלשל כדי להצטנן או כיוצא בזה וקשיא לר' שמואל דקאמר מבפנים אסור:
מתניתא פליגא על רב שמואל בר רב יצחק. כצ''ל וכדאמר בהדיא לקמן מה עביד לה רב שמואל:
אמר ר' שמואל בר' יצחק וכו'. ע''כ גי' זו מסורסת ומשובשת היא דהא ודאי מבחוץ קיל טפי כדלעיל וכמשמעות התוספתא וכן האי שכתוב לפנינו ר' זעירא אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור א''כ במאי מוקי לה ר''ז להך תוספתא דקתני שלא בדרך האמצעית מותר ונראה דכצ''ל דר' שמיאל קאמר הדא דאת אמר מבחוץ אבל מבפנים אסור ור''ז אמר בין וכו' מותר וה''פ דר' שמואל מפרש דהא דקתני משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית דוקא כשהוא עומד מבחוץ ומשלשל מכצוצרה העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית אבל אם הוא מבפנים בבית אפילו משלשל שלא בדרך האמצעית אסור מפני שזה כמרשו' לרשות היא ור''ז אמר דלעולם מותר הואיל ואין משתמש דרך רשות אחרת:
ותני כן. בתוספתא פ''ט וה''ג שם שלש דיוטאות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה ותחתונה של א' ואמצעית של א' לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית והיינו דקאמר הכא מחצר לגג לפי שהן רשות אחת ומותר להשתמש דרך עליהן וסייעתא להא דר' אבהו דש''מ שלא בדרך רשות אחרת מותר:
הדא דאת אמר במשתמשות דרך הנקב. אסיפא דמתני' קאי עשו לעליונה וכו' דוקא במשתמשות בני העליונה בתחתונה דרך הנקב שבכצוצרה הוא דאוסרין עליהן אבל אם משתמשות לחוץ שממלאו' הן מבחוץ מותר:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנִּינָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בִּיב שֶׁקָּמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין בּוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פִּי הַבִּיב. רִבִּי מֵאִיר דְּתַנֵּי. סִילוֹנוֹת שֶׁבַּכַּרָכִין אַף עַל פִּי שֶׁנְּקוּבִין יִשָּׁפֵךְ בָּהֶן מַיִם בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְתַנֵּי כֵן. אִם הָֽיְתָה מַזְחִילָה מוּתָּר. אִם עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הִיא מוּתָּר. צִינּוֹרוֹת מְקַלֵּחִין בּוֹ אָסוּר. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. אִם הָיָה מָקוֹם צָנוּעַ מוּתָּר. הָדָא פְלִיגָא עַל רַב וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם. דְּרַב אָמַר. כָּל שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֲפִילוּ בְחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ראב''י דמתני' וכו':
ור''מ. דהתוס' שניהן אמרו דבר אחד:
כדתני. פ' הנזכר:
סילונות שבכרכין. שהן גדולים ומחזיקין סאתים:
אע''פ שנקובין וכו' דברי ר''מ. ולא חייש למימר דנראה כשופך להדיא לר''ה והיינו כר''א בן יעקב:
ותני כן. אדברי חכמים דמתניתין קאי דתני בתוספתא שם נמי כן. שלא ישפך ע''פ הביב אבל שופך הוא על הגג ויורד לביב והכי תני שם אין עושין לה צינור אבל עושין לה מזחילה שלא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת ובמזחילה מותר מפני שהיא על כל פני הכותל ואינה מקלחת לר''ה אלא לחצר וכן אם עונת גשמים היא מותר דבלאו הכי מקלחין הן:
צינורות וכו'. כמו תניא אידך צינורות המקלחין מים לר''ה בשבת אסור ותני בר קפרא עלה אם היה מקום צנוע שאינו נראה לרבים מותר מפני שעיקרו של האיסור אינו אלא מפני מראית העין:
הדא פליגא על רב ולית ליה קיום. עיקרא דהאי מילתא לעיל בכלאים פ''ט בהלכה א' דקאמר רב כל שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ומקשה שם עליה מכמה משניות וברייתות בהש''ס ומהכא ומסיק דהדא דרב לית ליה קיום דכל הני פליגי עליה דבמקום צנוע מותר:
הדרן עלך פרק כיצד משתתפין
מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: פָּתַר לָֹהּ בְּשָׁווֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. הַמַּרְפֶּסֶת הַגַּג וְהֶחָצֵר מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עוֹד הִיא בְשָׁוֶה. דַּע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. לֹא בְשֶׁאֵין שָׁוִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. בריית' דהתוספת' פ''ו פליגא על ר''ל דס''ל דאכסדרה משלמת והגג אינו משלים לחצר והתני בתוס' שם המרפסת והגג והחצר מצטרפין הן בד''א:
עוד היא בשוה. ה''נ בשוה היא דמצטרפין לכ''ע כדלעיל ודע לך שהיא כן:
דתני. בריי' אחריתא שם בתר המרפסת וכו':
הבית והעליה והחצר והגג אין מצטרפין. כצ''ל וכן הוא בתוספת' שם:
קשיין אהדדי. אלא לאו כאן בשאינן שוין אין מצטרפין ובשוין מצטרפין:
פתר לה. ר' יוחנן בשוה שב' אמות הן מהחצר וב' אמות מהאכסדרה ובכה''ג מודה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דפליגי ר' יוחנן ור''ל אם אכסדרה שרובה פרוץ משלמת לכשיעור ולר' יוחנן אינה משלמת והתנן החצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות:
הלכה: פיס'. שִׁיעֲרוּ מְקוֹם תַּשְׁמִישׁ לָאָדָם סְאָתַיִם. וְאַרְבַּע אַמּוֹת מַבְלִיעוֹת סְאָתַיִם. נִיקְבָּה הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. וְאִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לַפּוּק. נִתְמַלְּאֵת הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 55b חַד תַּנָּא הוּא. מָאן דָּמַר. צָרִיךְ לַפּוּק. אוֹסֵר לִשְׁפּוֹךְ. מָאן דָּמַר. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. מוּתָּר לִשְׁפּוֹךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָה. הָכִי אָמַר רִבִּי יוֹנְה אָבוּךְ הָוָה בר. קַטיפְרָס. מִבִּפנִים אֲפִילוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. מִבַּחוּץ אֲפִילוּ פָּחוּת מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. אֶלָּא אֲנָן קַייָמִין בְּשָׁווֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מבחוץ אפי' פחות מעשר אסור. כצ''ל ואם דרך המדרון פונה למבחוץ ה''ז נראה כשופך מים לר''ה שמיד הן יוצאין לשם דרך המדרון ואפי' הנקב פחות מעשר אמות אסור וכ''ע צריך לפקוק אלא כן אני קיימין בשוה שלא היה מקום קטפרס אלא מקום שוה ובהא פליגי כדלעיל:
בר מרייה הכי אמר ר' יונה אביך. ומשום שר' חייא הזה היה תלמודו של ר' יונה קרא לר' מנא שהי' בנו של ר' יונה בר מרייה והכי אמר אביך שצריך לסיים להאי אוקימתא בההיא דניקבה העוקה הכי שאם הוה בר קטפרס והוא כמו מקום דרך מדרון מגבוה לנמוך כהאי דתנן בסוף פ''ח דטהרות הניצוק והקטפרס וכו' ואם העוקה היתה כעין קטפרס אם מבפנים לתוך החצר יורד המדרון שלה אפי' הנקב יותר מעשר מותר מפני שהמים אינן יוצאין לצד חוץ לר''ה אלא לצד פנים דרך המדרון ולכ''ע א''צ לפקוק הנקב:
א''ל ר' חייא. לר' מנא:
חד תנא הוא. כלומר הני תנאי דפליגי בהני תרתי מילי שייכי אהדדי וחד תנא הוא מאן דמיקל בתרוייהו וכן חד תנא הוא מאן דמחמיר בתרוייהו וכדמסיק ואזיל דמ''ד בניקבה צריך הוא לפקוק הנקב שלא יהא נראה כשופך להדיא לר''ה איהו נמי אוסר לשפוך לתוכה בשנתמלאה עד שישפוך ממנה בתחלה שלא תהא מליאה וכשישפוך לתוכה הוי כאלו שופך לר''ה להדיא ומ''ד אין צריך לפוק דלא חייש למידי איהו נמי מתיר כשנתמלאה לשפוך לתוכה וא''צ לשפוך בתחלה ממנה ולחסרה:
אית תני א''צ. לשפוך ממנה כלום אלא אפי' היא מליאה שופך לתוכה ואין נמנע ואם יצאו לר''ה יצאו דלא מחשבינן ליה כשופך להדיא לר''ה:
אית תני צריך לשפוך. צריך הוא לחסר המים ממנה ולשפוך לתוך החצר שאם לא יחסרנה כשישפוך השופכין לתוכה יצאו מיד לר''ה והוי כשופך להדיא לרשות הרבים:
נתמלאה העוקה. מים ואין עוד מקום לשפוך לתוכה:
ניקבה העוקה. פליגי בה אית תני צריך לפוק שפוקק וסותם הנקב שלא יצאו המים לרשות הרבים ושיהיו נבלעין בהעוקה ואית תני אין צריך לפקוק הנקב:
גמ' שיערו. מקום תשמיש לאדם סאתים. מים בכל יום וארבע אמות מבליעות הן סאתים מים. לפיכך כשהחצר היא ארבע אמות א''צ לעוקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source